6.9 12:30 UTCיום 0
זינוק ברוח שאין
הצי יצא בהפרשי שתי דקות בין סירה לסירה — מחווה לזינוק של 1968. הרוח הייתה כמעט אפס. בשמונה השעות הראשונות פינסקי עשה כ־11 מייל. עד חצות היה 29 מייל מהמזח.
יממה וחצי עברו מאז המהדורה הקודמת, וזו הפעם שהיא הובילה אליה: פינסקי הגיע ללנזרוטה. אחרי שלושים ושבע שעות של אותה רוח גבית בדיוק — 6.5 עד 6.7 קשר, כמעט בלי לגעת בהגה — הוא הגיע ב־05:00 הבוקר למרחק של 0.66 מייל מהחוף הדרומי של האי, ליד פְּלַאיָה בְּלַנְקָה, ופנה מזרחה לעקוף אותו לעבר שער הצילום במרינה רוביקון, 17 מייל מכאן. הוא לא לבד: מסיקומר 3.4 מייל ממנו, קנטיני 5.3, בֶּשְׂקַרְדֶש 7.4 — ארבע סירות שיגיעו לשער כמעט יחד. הפער מהמוביל, דמיאן גִיוּ, ירד ל־253 מייל; אבל הפער האמיתי שהשתנה הוא מול מסיקומר במקום החמישי — מ־7.7 מייל במהדורה הקודמת ל־2.2 מייל בלבד. נקודת הציון האחרונה היא מ־05:00 UTC, לפני כשעה. מאחוריו 1,375 מייל, לפניו עוד 24,470.
הרוח שתיארתי במהדורה הקודמת כ"ממשיכה לבנות" עשתה בדיוק את זה עוד קצת — שיא של 20.6 קשר אתמול בשש בערב — ואז החלה לרדת בעקביות: 16.9 קשר בחצות, 9.8 ב־04:00 הבוקר. המהירות שלו לאורך כל הזמן הזה נשארה נעולה על 6.5 עד 6.7 קשר, בזווית של 166 עד 177 מעלות לרוח — רוח כמעט ישר מאחור, אותו דפוס בדיוק מהמהדורה הקודמת. ואז, ב־05:00, הדבר שכל זה הוביל אליו: המהירות צנחה ל־3.6 קשר וההגה קפץ מ־188 ל־87 מעלות — פנייה של כמעט תשעים מעלות, בדיוק כשהמיקום שלו הגיע ל־28.854°N, 13.822°W.
זו לא תקלה בנתונים. זו הנקודה שבה החוף הדרומי של לנזרוטה נכנס לתמונה: המרחק מהמיקום הזה עד פְּלַאיָה בְּלַנְקָה, קצה האי, הוא 0.66 מייל בלבד — הוא כמעט נוגע ביבשה בפעם הראשונה מאז שעזב את החוף הגליציאני לפני שמונה ימים. הפנייה מזרחה היא תחילת המעקף סביב קצה האי, לעבר שער הצילום במרינה רוביקון, 17 מייל מכאן. ביממה ושליש שמאז המהדורה הקודמת: 235.9 מייל שהופלגו, 239.5 מייל התקדמות נטו — יעילות 101.5% (מעט מעל 100%, גיאומטריית מסלול ליד השער, לא טעות).
ומה שמחכה לו: עוד ירידה הדרגתית ברוח, ל־6–7 קשר עד מחר בבוקר לפי המודל, ואז עלייה קלה בחזרה ל־13 קשר עד הצהריים — בדיוק בזמן שבו הוא אמור להשלים את המעקף סביב לנזרוטה ולהמשיך דרומה. הגלים נשארים יציבים סביב 1.4–1.5 מטר. השאלה המעניינת מכאן היא לא הקצב שלו — זה תלוי בגמר המעקף — אלא מי מבין ארבע הסירות שבטווח ראייה זו מזו יוצא ראשון מצל האי.
שש־עשרה סירות יצאו מלה סאבל־ד׳אולון בהפרשים של שתי דקות, מחווה לזינוק של 1968. הרוח הייתה כמעט אפס. דניאל עשה 29 מייל ביום הראשון.
רוח דרום־מערבית — בדיוק מהכיוון שאליו צריך ללכת. יום שלם של זיגזג. 98 מייל במים, אבל רק 49 מהם התקדמות אמיתית.
הצי חטף 25 עד 35 קשר בפרצוף וגלים של שני מטר וחצי. מחלת ים ונזילות ברחבי הצי. דניאל ירד ישר דרומה — 121 מייל נטו, היום ארוך ביותר שלו עד אז.
הרוח הסתובבה לצפון, והוא פתח את המפרשים. 94 מייל נטו על 97 שהופלגו — היעילות הגבוהה ביותר בצי באותו יום.
גלישה נעימה לאורך החוף הגליציאני, ואז קיר של רוח חלשה. הלילה שאחריו היה הגרוע ביותר: 1.6 קשר במשך שמונה שעות.
מארבע בבוקר הרוח בנתה עד 23 קשר מאחור. 6.7 קשר בשיא, ו־37 מייל בין הסירה לחוף. הוא באוקיינוס.
145 מייל ביממה — השיא שלו במרוץ, וגם מספר הדיווח הרשמי של יום 6. 76 מייל בשתים־עשרה שעות. בבוקר הרוח כבר מתחילה ליפול.
הרוח ירדה ל־4.8 קשר אחר הצהריים — הנקודה החלשה ביותר של כל הקטע. 102 מייל, ומסיקומר עקף אותו. הדיווח הרשמי של יום 7 מציין שהוא "ממקם את עצמו רחוק יותר מהחוף, הרחק מהרוחות הקלות".
83 מייל — היום הגרוע ביותר שלו מאז מפרץ ביסקאיה. רוח של 6 עד 9 קשר לכל אורך היום. לודולו עשה 80, בֶּשְׂקַרְדֶש 100, אבל המובילים עשו 138 ו־140, והפער קפץ ל־339.
מארבע לפנות בוקר הרוח בנתה מ־8 ל־13 קשר. 112 מייל ביממה ב־100% יעילות, והמובילים — שנתקעו בינתיים ברוח של שלושה קשרים — התחילו לחזור אליו.
הרוח המשיכה לבנות בלי הפרעה, מ־16 ל־21 קשר. 158 מייל במים, 156 נטו — שני שיאי מרוץ. הפער למקום החמישי, מול מסיקומר, צנח מ־18 מייל לשבעה.
המשך ישיר: 157 מייל במים, 156 נטו, יעילות 99%. הרוח בשיאה בשש בערב — 20.6 קשר — ואז מתחילה לרדת.
ב־05:00 הבוקר, אחרי 37 שעות של רוח גבית קבועה, הגיע ל־0.66 מייל מהחוף הדרומי של האי ופנה מזרחה סביבו. מסיקומר, קנטיני ובֶּשְׂקַרְדֶש כולם בטווח של פחות משמונה מייל ממנו.
דניאל פינסקי הוא הישראלי הראשון שמשתתף בגולדן גלוב — מרוץ הקפה סולו ללא עצירות וללא GPS. מספר המפרש שלו הוא 07.
שני המבחנים הראשונים, שניהם מאחוריו. את הכף הוא עיגל ב־11 בספטמבר במרווח של 31 מייל, בלילה וכמעט בלי רוח.
בליל 11–12 בספטמבר: עשרים וארבע שעות של רוח מאחור, עד 23 קשר עם משבים של 32. 145 מייל ביממה, השיא שלו. בלי נזק.
13 ו־14 בספטמבר. 102 ואז 83 מייל, המקום החמישי עבר למסיקומר, והפער מהמוביל נפתח ל־339 מייל — הרחב ביותר עד כה.
13 קשר מצפון־מזרח ועולה. הפער מהמוביל ירד מ־339 ל־303 בתוך עשרים שעות — לראשונה במרוץ הזה.
158 מייל במים ו־156 נטו ב־24 שעות — שיא מרוץ. הפער מהמוביל ירד ל־256 מייל, והפער ממסיקומר במקום החמישי צנח מ־18 מייל לשבעה.
0.66 מייל מהחוף הדרומי של האי, ופנייה מזרחה למעקף. מסיקומר, קנטיני ובֶּשְׂקַרְדֶש כולם בטווח של פחות משמונה מייל — הפער למקום החמישי כבר 2.2 מייל בלבד.
17 מייל מהמיקום הנוכחי, סביב קצה האי. גִיוּ ולולס, שני המובילים, כבר עברו אותו.
משם מתחיל האוקיינוס הדרומי, והחלק שבאמת קובע מי מסיים את המרוץ הזה.
הסירה שרואים למעלה היא לא דגם כללי — זו אקסודוס עצמה: Baba 35 שנבנתה ב־1980, בתכנון האדריכל הימי רוברט פרי. היא לא סירת מרוץ. היא סירת מעברים: שדרית מלאה לכל אורך התחתית, ירכתיים מחודדות כמו החרטום (מה שנקרא double-ender), הרבה עץ, ובניה כבדה שנועדה לספוג ולא להתפרק. בתכנון כזה מוותרים על מהירות ומקבלים בתמורה יציבות והתמדה — וזה בדיוק מה שהמרוץ הזה דורש.
פרטי הסירה ומשמעות השם — מהאתר הרשמי של דניאל, exodussail.com. ההדמיה מעלה מצוירת לפי תצלומים שלה: גוף לבן, מעקה עץ, הסוכך הכתום, טורבינת רוח והגה־רוח בירכתיים, דגל ישראל על מפרשי החרטום ומספר 07 על הראשי.
המפה נמתחה דרומה עוד קצת מאז המהדורה הקודמת, וכולם זזו איתה: גִיוּ נמצא היום כ־34 מייל בלבד מהשער בלנזרוטה, ופינסקי — הנקודה הכתומה — עבר את קו ה־32.66 מעלות צפון, כמעט 3.4 מעלות דרומה מאז המהדורה הקודמת. הקו הכתום הוא המסלול שלו מאז הזינוק, והקו המקווקו האפור הוא הקו הישיר מהזינוק לשער בלנזרוטה.
שני דברים ראויים למבט ארוך. הראשון: הזנב הכתום כבר לא נוטה מערבה בכלל. מאז שיצא מצל החוף האיברי הקו כמעט אנכי לגמרי — ירידה דרומה נקייה, בדיוק כפי שההרצה שהתפרסמה כאן המליצה. השני, ומפתיע יותר משנראה במבט ראשון: קו הרפאים האפור, נוישֶפֶר 2022, כבר כמעט מיושר איתו בקו האורך. במהדורה הקודמת היא הייתה 3.6 מעלות מערבה ממנו; עכשיו הפער הוא 1.1 מעלות בלבד — לא כי הוא זז מערבה, אלא כי המסלול שלו דרומה נהיה תלול כמעט כמו שלה. שני המסלולים עדיין לא זהים, אבל הם הרבה פחות שונים ממה שהיו לפני שלושה ימים.
ארבע סירות באותה נשימה. פינסקי, מסיקומר, קנטיני ובֶּשְׂקַרְדֶש נמצאים כרגע בטווח של פחות משמונה מייל זה מזה, כולם ממש ליד לנזרוטה — זה בדיוק מה שקורה כשהרוח נחלשת לקראת שער: הפער בין מי שמהיר יותר לאט יותר נשען לאט לאט ל־0. גִיוּ ולולס כבר עברו את השער ונעלמו דרומה מהמפה הזאת.
מול שתי סירות הרפאים: מול נוישֶפֶר, שניצחה ב־2022, פינסקי כרגע 267 מייל לפניה על שעון המרוץ — פער שהלך ונפתח, לא מצטמצם. מול ז׳אן־לוק ואן דן הֶדֶה, שניצח ב־2018, ההשוואה לא עודכנה הפעם (המיקום המסונכרן שלו דורש קריאה נפרדת מקובץ המעקב שלא בוצעה במחזור הזה) — נשאר על הערך הקודם, כ־103 מייל מאחוריו, כהערכה בלבד.
שווה לשים לב: ההשוואה לנוישֶפֶר השתפרה משמעותית מאז המהדורה הקודמת (267 מול 250 מייל) — לא כי פינסקי האיץ, אלא כי היא, בדיוק באזור הזה במרוץ שלה ב־2022, נכנסה לאזור איטי משלה. זה תזכורת לכך שההשוואה הזו היא יחסית לשתי נקודות בזמן, לא מדד ישיר לקצב שלו.
דמיאן גִיוּ, צרפתי על רַסְלֶר 36, מוביל את המרוץ — וכבר עבר את שער לנזרוטה. הפער בין פינסקי לבינו הוא 253 מייל, כמעט ללא שינוי מאז המהדורה הקודמת (256). הטבלה כאן חושבה מחדש על רשת אחידה של שתים־עשרה שעות, כדי שאפשר יהיה לקרוא אותה כסדרה ולא כאוסף רגעים.
| מועד | פער (מייל) | מה קרה |
|---|---|---|
| 7.9 00:00 | 10 | הצי עדיין צפוף |
| 7.9 12:00 | 24 | זיגזג נגד הרוח במפרץ |
| 8.9 00:00 | 38 | הסערה מתחילה |
| 8.9 12:00 | 62 | גִיוּ דוחף חזק בסערה |
| 9.9 12:00 | 64 | יממה שטוחה — התנאים שווים |
| 10.9 00:00 | 101 | גִיוּ יוצא דרומה מהרכס |
| 10.9 12:00 | 141 | פינסקי עדיין בתוכו |
| 11.9 00:00 | 189 | לילה של עמידה מול פיניסטרה |
| 12.9 00:00 | 219 | הלילה הגבי — הקצב נעצר |
| 13.9 00:00 | 260 | הרוח נופלת אצלו, לא אצלו |
| 13.9 12:00 | 289 | עובר את 300 אחר הצהריים |
| 14.9 12:00 | 339 | השיא |
| 15.9 00:00 | 316 | הפסאט נכנס אצל פינסקי |
| 15.9 08:00 | 303 | יורד שתי מדידות ברצף — לראשונה |
| 16.9 08:00 | 264 | ירידה שלישית ברצף |
| 16.9 16:00 | 256 | יום שיא — 156 מייל נטו ביממה |
| 17.9 04:00 | 265 | נפתח מעט — גִיוּ מתקרב לשער |
| 17.9 16:00 | 266 | שיא מקומי קטן, בתוך רעש המדידה |
| 18.9 04:00 | 252 | גִיוּ עובר את השער, פינסקי מתקרב אליו |
| 18.9 05:00 | 253 | פינסקי עצמו מגיע ללנזרוטה |
מתוך 339 המיילים שנפתחו בשיא, שתי שלישיות נוצרו בשני חלונות של יממה: מ־64 בצהרי ה־9 ל־189 בחצות שבין ה־10 ל־11, כשגִיוּ היה מדרום לרכס הלחץ החלש ופינסקי בתוכו; ומ־219 ל־339 בין ה־12 ל־14, כשהמובילים היו כבר בפסאט ופינסקי עוד לא. בין לבין, ביממות שבהן שניהם נשמו את אותה רוח, הפער כמעט לא זז.
ומאז המהדורה הקודמת הפער כמעט קפא: 256, 265, 266, 252, 253 — תנודה של פחות מ־15 מייל על פני יממה וחצי, אחרי ירידה של יותר מ־80 מייל בשלושת הימים שלפני כן. ההסבר פשוט: שניהם עברו את אותה מערכת רוח, בהפרש של פחות מיום, וכשגם גִיוּ מגיע לתקרת המהירות של הרַסְלֶר 36 שלו — כפי שהמהדורה הקודמת חזתה שיקרה — ההבדל בין שני הקצבים נעלם. גִיוּ כבר עבר את שער לנזרוטה; פינסקי מגיע אליו עכשיו. הפער הבא שראוי לעקוב אחריו הוא לא מול המוביל אלא מול מסיקומר, שהתכווץ ל־2.2 מייל בלבד — ראו הפרק על היממה האחרונה.
נתוני הרוח כאן הם מודל אטמוספרי בנקודות שבהן הוא היה בפועל, בשעות שבהן היה שם. הזווית לרוח (TWA) מחושבת מול הכיוון שבו הוא באמת נע — כלומר זו הזווית שבה הוא באמת הפליג, לא הערכה.
הצי יצא בהפרשי שתי דקות בין סירה לסירה — מחווה לזינוק של 1968. הרוח הייתה כמעט אפס. בשמונה השעות הראשונות פינסקי עשה כ־11 מייל. עד חצות היה 29 מייל מהמזח.
רוח דרום־מערבית של 9–13 קשר — כלומר מהכיוון שאליו צריך לנסוע. הוא לקח את ההלוך הדרומי וירד מ־46°10′ ל־45°43′ בכ־4 קשר. עד כאן הצי כולו כמעט צמוד: הפער מגִיוּ הוא 10 מייל בלבד.
הוא הצליב והחזיק כיוון 300°–305° במשך אחת־עשרה שעות רצופות. בסוף ההלוך הוא היה 17 מייל צפונה מהנקודה שבה התחיל אותו, ו־34 מייל מערבה. המרחק לסיום כמעט לא השתנה.
זה נראה כמו טעות, אבל הנתונים מספרים משהו אחר: כשהוא התחיל את ההלוך הרוח הייתה 236° והוא הפליג בזווית של כ־69 מעלות אליה — הַפְלָגַת רוח נוחה ומהירה. במהלך אחת־עשרה השעות הרוח הסתובבה בהדרגה ל־272°, כלומר הצרה אותו יותר ויותר, עד שבערך ב־19:00 הוא כבר "צבט" בזווית שאי אפשר להפליג בה. אז הוא הצליב חזרה. הקריאה הזו מסתדרת גם עם התחזית שהייתה בידיו — הרוח אכן המשיכה להסתובב עד לצפון־מערב למחרת, וההלוך המערבי קנה לו מרווח שלא היה צריך לקנות אחר כך.
המחיר: כ־28 מייל מול גִיוּ, שבאותן שעות פשוט המשיך דרומה־מערבה.
היום הקשה של השבוע. דיווח המרוץ הרשמי מתאר 25–35 קשר דרום־מערביים בצי, מחלת ים ונזילות. במיקום של פינסקי המודל מראה 19 קשר בבוקר ו־24 קשר בצהריים, עם משבים של 32, וגלים שעלו ל־2.3 מטר.
הוא ירד ישר דרומה לאורך קו האורך 3°37′W כמעט ללא סטייה — 125 מייל ביממה, הכי הרבה שעשה עד אז, אבל רק 71% מהם התקדמות אמיתית לכיוון היעד. זה מה שקורה כשמפליגים בזווית לרוח: עושים דרך, לא בהכרח מתקדמים.
הרוח עברה מצפון־מערב לצפון ואז לצפון־מזרח. פינסקי סובב ימינה ל־260° ופתח את המפרשים. התוצאה: 119 מייל ביממה שמהם 115 היו התקדמות נטו — יעילות של 96.6%. ביום הזה הוא סגר על בֶּשְׂקַרְדֶש והתקרב ללולס.
הדיווח הרשמי של אותו יום מזהיר שהסירות הצפוניות — לודולו ודה־בור — בסכנה להילכד ברוח חלשה אם לא ידחפו דרומה, ומציין את פינסקי בין אלה שעדיין בעמדה לשמור על הרוח הטובה. שתי הערכות שהתאמתו: לודולו הצליח לרדת ונשאר במקום 4, דה־בור לא והידרדר למקום 9.
הפלגה גבית ברוח מזרחית של 8–12 קשר לאורך החוף הגליציאני, 98% יעילות — הכי גבוהה בצי היום. אבל הרוח דעכה: בנקודת הציון האחרונה יש לו 2.5 קשר בלבד. ברגע זה הוא כמעט עומד.
הדיווח הרשמי מציב אותו במקום השישי לפי מרחק היממה עם 94 מייל, בזמן שלוח המובילים מציב אותו חמישי לפי המרחק לסיום. שתי המדידות נכונות — הן פשוט מודדות דברים שונים בשעות שונות, כפי שמפורט למעלה. בקצה השני של הצי באותו יום: הנרי ווטון עשה 24 מייל בלבד ביממה, פחות מקשר.
הרוח ירדה ל־3–5 קשר מצפון־מזרח והוא כמעט נעצר: 1.6 קשר ממוצע, השעות האיטיות ביותר שלו מאז היום הראשון. הזווית לרוח כרגע היא כ־177° — כלומר הרוח בדיוק מאחור, המצב שבו מפרש ראשי מאבד את הזרימה ורק תולה. זה הרגע במרוץ שבו סבלנות היא כישרון.
נחמה אחת: הזרם באזור נושא אותו 0.2–0.5 קשר לכיוון דרום־מערב — בדיוק לאן שהוא רוצה. בשמונה שעות כאלה הזרם תרם לו בערך שלושה מיילים מתוך שנים־עשר, כרבע מהתנועה.
ומה שמנחם יותר: כל מי שסביבו נתקע גם. קנטיני, מסיקומר וקֶרְדֶלְיֶה עשו 33 עד 42 מייל ביממה מול 64 שלו. את המקום החמישי הוא לא איבד — הוא אפילו הרחיב את הפער מהם. מי שברח הם רק השניים שכבר היו מדרום לרכס.
מארבע לפנות בוקר הרוח בנתה בהתמדה: 11 קשר בשש, 15 בתשע, 18 בצהריים, ומאמצע אחר הצהריים 23 קשר עם משבים של 31, מצפון. המהירות שלו עלתה בהתאם — 3.3 קשר עד שמונה, 5.9 עד צהריים, 6.7 קשר בארבע השעות האחרונות. זו המהירות הממושכת הגבוהה ביותר שלו במרוץ.
הכיוון שלו התיישר גם הוא: 209 מעלות בבוקר, 192 בצהריים, 195 עכשיו. במילים אחרות — הוא הפסיק לעגל את הכף והתחיל פשוט לרדת דרומה. הזווית לרוח היא כ־168°, רוח גבית כמעט מלאה, וזה המצב שבו גוף כבד וארוך כמו של אקסודוס מגיע לתקרה שלו ולא מפגר אחרי אף אחד.
המחיר של הלילה נספר בכל זאת: ביממה כולה הוא סגר 99 מייל, מול 123 של בֶּשְׂקַרְדֶש ו־159 של גִיוּ. אבל מול הרודפים הישירים — מסיקומר 104, קנטיני 89 — הוא לא זז. המקום החמישי יציב.
זה המקטע הפשוט ביותר ביומן עד כה, וגם הטוב ביותר. הרוח ירדה בהדרגה מ־23 קשר ל־17, הכיוון שלה זחל מצפון לצפון־צפון־מזרח, והוא פשוט החזיק כיוון: 199 עד 202 מעלות, שתים־עשרה שעות רצופות, בזווית של 172 עד 178 מעלות לרוח. אין כאן הצלבה אחת, אין שינוי טקטי אחד.
המהירות ירדה איתה בעקביות — 6.3 קשר ב־19:00, 6.1 ב־21:00, 5.7 עכשיו — וזה בדיוק מה שמודל מכויל אמור לעשות. סך היממה: 128 מייל נטו על 119 מייל שהופלגו, כלומר 107% (על המשמעות של מספר מעל 100% ראו את ההערה בלוח המובילים).
הדבר היחיד שבאמת קרה כאן הוא מערבה: 9.69°W ב־16:00, 10.26°W ב־04:00. אם הוא ימשיך בכיוון 202 מעלות, הוא יגיע ל־11.5°W בערך מחר בצהריים, ול־12.5°W רק ב־14 בספטמבר — כלומר אחרי החור שהמודל מראה. זו הנקודה המעשית היחידה שיש לי נגד הבחירה שלו כרגע.
רצף נקי של דעיכה, בלי שום אירוע: 15.4 קשר בשש בבוקר, 10.7 בעשר, 7.8 בשתיים, 8.3 בשש בערב. הזווית לרוח נשארה 176–179 מעלות עד אחר הצהריים — כלומר הרוח בדיוק מאחור, המצב שבו המפרש הראשי מסתיר את מפרשי החרטום. המהירות ירדה איתה: 5.7 קשר, 5.0, 5.0, ואז 3.6.
בשש בערב קרה הדבר האחד שכן ראוי לשים לב אליו: הזווית לרוח קפצה מ־177 ל־140 מעלות ומיד אחר כך ל־125. זה לא בגלל שהוא הסתובב — הכיוון שלו כמעט לא זז — אלא בגלל שהרוח הסתובבה סביבו, מצפון למזרח. והתוצאה מיידית: המהירות עלתה בחזרה מ־3.6 ל־5.2 קשר באותה עוצמת רוח בדיוק, שבעה קשר. זו ההדגמה הנקייה ביותר בכל היומן הזה לטענה שהזווית שווה יותר מהעוצמה בקצה הנמוך.
הרוח המשיכה לרדת: 8 קשר בשתיים לפנות בוקר, 6.3 בעשר, 4.8 קשר בשתיים אחר הצהריים — הערך הנמוך ביותר שפגש בשלושת הימים האלה. והזווית חזרה להיות רעה: 173, 174, 172 מעלות, שוב ישר מאחור. שתי הרעות יחד נתנו 3.1 קשר בצהריים, ובחלון של 20:00 עד חצות הוא ירד ל־1.7 קשר בלבד — שמונה מייל בארבע שעות.
ביממה כולה: 102 מייל, ובדיוק המספר שהדיווח הרשמי של יום 7 פרסם עליו. ובאותו יום עצמו אטיין מסיקומר עבר אותו. שווה לשים לב למה שהדיווח ההוא כן מצא לנכון לומר עליו: "הוא ממקם את עצמו רחוק יותר מהחוף, הרחק מהרוחות הקלות" — כלומר המארגנים ראו את אותו מהלך מערבה שתיארתי כאן, ותיארו אותו כהחלטה נכונה.
היום הגרוע ביותר שלו מאז מפרץ ביסקאיה במספר המוחלט, אבל לא במשמעות. הרוח נשארה חלשה כל היום, בין 5.7 ל־9 קשר, אבל הכיוון שלה התייצב בצפון־מזרח — 41 עד 57 מעלות — וזה שינה לו את הזווית מ־178 מעלות בבוקר ל־141–148 מהצהריים והלאה. מאותו רגע הוא לא חזר לרוח גבית מלאה.
וזה נראה במהירות: 3.6 קשר בשתיים לפנות בוקר, 4.8 בשש, ואז 4.3, 4.5, 5.8, 4.6 — בממוצע קשר שלם יותר מהיום שלפניו, באותה עוצמת רוח. 83 מייל ביממה, מתוכם 97% התקדמות נטו. זה מספר שנראה רע ומתאר יום שהוא ניהל היטב: בצי, לודולו עשה 80 ובֶּשְׂקַרְדֶש 100 — אותו אזור, אותו מזג אוויר. מי שעשה 138 ו־140 היו המובילים, שכבר היו 300 מייל דרומה משם.
עד שתיים לפנות בוקר עוד היו 8 קשר ו־4 קשר מהירות. ואז, בתוך שש שעות: 9.2 קשר בשלוש, 10.4 בארבע, 12.1 בחמש, 12.8 בשש, 13.2 בשמונה. זה לא מזג אוויר חולף אלא הגבול הצפוני של הפסאט הצפון־מזרחי, והוא נכנס אליו מלמעלה.
ומה שהוא עשה עם זה: כלום. כיוון 184 עד 199 מעלות לאורך כל היממה, זווית 141 עד 148 מעלות לרוח, בלי הצלבה אחת. המהירות עלתה ל־5.1 קשר בנקודה האחרונה. 112.2 מייל נטו על 112.8 שהופלגו.
והמיקום שלו בתוך המערכת הוא הסיפור האמיתי: הוא בקצה הצפוני, שבו הרוח רק מתחזקת, וגִיוּ ולולס בקצה הדרומי, שבו היא נחלשת. זו הפעם הראשונה במרוץ הזה שהגיאוגרפיה עובדת לטובתו.
מנקודת הציון של 08:00 אתמול ועד עכשיו: הרוח עלתה בהתמדה, מדידה אחר מדידה — 15.1 קשר, 15.4, 16.2, 18.9, 18.2, 19.4, ו־20.9 עכשיו, עם משבים שהגיעו ל־28.6. המהירות שלו, לעומת זאת, כמעט נעולה: 5.06, 5.91, 6.62, 6.51, 6.68, 6.54, 6.67 קשר. מרגע שעבר את שישה קשר בערך הוא כבר לא מרוויח הרבה מרוח נוספת — זו תקרת המהירות הפיזית של גוף כבד וארוך כמו שלו (כ־7.3 קשר לפי המפרט), לא חוסר ניצול.
הזווית לרוח נפתחה בהדרגה מ־147 ל־167 מעלות לאורך אותן שעות בדיוק, כלומר הרוח ממשיכה "לזחול" לכיוון ישר מאחור ככל שהוא יורד דרומה והיא מסתובבת מזרחה. הכיוון שלו עצמו כמעט לא זז — 185 עד 197 מעלות. שילוב של מהירות קבועה וזווית משתנה מסביר את יעילות ה־99% של הפרק הזה: כמעט כל התנועה הלכה לכיוון הנכון, לא כי הוא תמרן חכם אלא כי הרוח כבר הייתה בכיוון הנכון.
ובמקביל, המרדף על המקום החמישי: הפער ממסיקומר עמד על 18 מייל ב־08:00 אתמול, צנח ל־6.4 עד 08:00 היום, ואז נפתח בחזרה במעט ל־7.7 בשמונה השעות האחרונות. שני המפליגים באותה מערכת רוח בדיוק, כ־38 מייל זה מזה — זו כרגע השוואה נקייה בין שני קברניטים, לא בין שני מזגי אוויר.
שלושים ושבע שעות שבהן כמעט שום דבר לא השתנה, וזה בדיוק מה שמעניין בהן: הרוח המשיכה לבנות עוד קצת אחרי המהדורה הקודמת — 19.3 קשר ב־08:00, 20.6 בשש בערב, שיא של הפרק — ואז החלה לרדת בעקביות: 16.9 קשר בחצות, 9.8 קשר ב־04:00 הבוקר. המהירות שלו לאורך כל הזמן הזה נעולה כמעט לחלוטין על 6.5–6.7 קשר, בזווית של 166–177 מעלות לרוח — כלומר רוח כמעט ישר מאחור, בדיוק אותו דפוס מהמהדורה הקודמת. יממה וקצת: 235.9 מייל שהופלגו, 239.5 מייל התקדמות נטו — יעילות 101.5% (מעט מעל 100%, בזכות גיאומטריית המסלול הרשמי ליד השער, לא טעות מדידה).
ואז, ב־05:00 הבוקר, הדבר שכל הפרק הזה הוביל אליו: המהירות צנחה ל־3.6 קשר וההגה קפץ מ־188 מעלות ל־87 מעלות — פנייה כמעט של תשעים מעלות, ממש כשהמיקום שלו הגיע ל־28.854°N, 13.822°W. זו לא טעות תצפית ולא באג בפענוח: זו הנקודה שבה החוף הדרומי של לנזרוטה נכנס לתמונה. המרחק מאותה נקודה עד פְּלַאיָה בְּלַנְקָה, קצה האי הדרומי, הוא 0.66 מייל בלבד — הוא כמעט נוגע ביבשה בפעם הראשונה מאז שעזב את החוף הגליציאני. הפנייה מזרחה היא תחילת המעקף סביב קצה האי, בדרך לשער הצילום במרינה רוביקון, 17 מייל מכאן.
והוא לא מגיע לשם לבד. באותה שעה בדיוק, מסיקומר נמצא 3.4 מייל ממנו, קנטיני 5.3 מייל, ובֶּשְׂקַרְדֶש 7.4 מייל — ארבע סירות בטווח ראייה זו מזו, כולן מגיעות לשער כמעט יחד. הפער מהמוביל, גִיוּ, ירד מ־256 ל־253 מייל; אבל הפער האמיתי שהשתנה הוא מול מסיקומר במקום החמישי — מ־7.7 מייל במהדורה הקודמת ל־2.2 מייל בלבד עכשיו. זה כבר לא מרדף, זו כמעט השוואה ישירה.
פינסקי עבר את הכף ב־11 בספטמבר, ומאז ירד כמעט 400 מייל דרומה — אבל התיעוד נשאר כאן, כי זה היה המכשול הטכני הראשון של המרוץ. כף פיניסטרה הוא הפינה הצפון־מערבית של ספרד ואחת הנקודות העמוסות בעולם: מערכת הפרדת תנועה לאוניות, צי דייג גדול, וסלעים. הצי הגיע אליו בשעות החשכה, ומהדיווחים הרשמיים עולה שהמפליגים נחלקו לשלוש גישות — חלון נדיר לתוך אופן החשיבה שלהם.
הדיווח מציין שההתקרבות שלו לחוף אולי סייעה לו לקבע מיקום ויזואלי לפני שעיגל את הכף בחשכה. זו לא אמירה שולית — בלי GPS, מגדלור מזוהה או קו חוף מוכר הם הדרך לאפס את שגיאת הניווט המצטברת. הוא שילם בסיכון וקיבל ודאות, ואז יצא דרומה עם רוח חזקה.
השניים — שעמדו אז במקומות השמיני והשביעי — נשמעו מדברים ביניהם בקשר על מזג אוויר וטקטיקה, ובחרו בגישה זהירה לעיגול הכף בלילה. מותר: הכלל אוסר עזרה מבחוץ, לא שיחה בין מתחרים. בפועל זו התייעצות ניווטית בין שני אנשים שלא ראו יבשה כבר ימים.
הנקודה הקרובה ביותר שלו לכף הייתה 31 מייל מצפון־מזרח לו — כלומר הוא מעגל אותו במרווח נוח, מחוץ למערכת הפרדת התנועה ומחוץ לאזור הדייג. זו בחירה שמרנית וסבירה למי שעושה את זה בפעם הראשונה במרוץ הזה: הוא מוותר על אפשרות לקצר, ובתמורה לא מסתכן בהתנגשות או בסלעים בחושך.
המחיר האמיתי של הבחירה הזו הוא לא המרחק אלא הוויתור על תיקון המיקום הוויזואלי. מאז ועד לנזרוטה — אז עוד כ־434 מייל, ועכשיו הוא כבר שם, 0.66 מייל מהחוף — הוא לא ראה יבשה לרגע אחד באמצע, ותלוי לגמרי בסקסטנט ובחשבון ניווט.
אקסודוס כבדה: 8,845 ק״ג מול 7,622 של הרַסְלֶר 36, הדגם שמוביל את המרוץ. היא גם רחבה יותר, עם פחות אחוז עופרת בשדרית (38% מול 45%). ההרכב הזה עושה בדיוק מה שמצפים ממנו — מסה גדולה צריכה יותר כוח כדי לזוז, ולכן ברוח של חמישה קשרים היא משלמת יותר מסירה קלה. הקלף שלה הוא ההפך: קו מים ארוך יותר, 28.8 רגל מול 26.9, ולכן תקרת מהירות גבוהה יותר — 7.3 קשר מול 7.0. ברוח חזקה היא לא נחותה.
וכאן הנתונים סותרים את מה שציפיתי למצוא, אז נאמר את זה בפירוש. ההיגיון אומר שברוח של חמישה עד תשעה קשר הבאבּה הכבדה תיקבר מול הרַסְלֶרים שסביבה. זה פשוט לא קרה. שלושת הימים האלה, מייל מול מייל, מול ארטן בֶּשְׂקַרְדֶש — רַסְלֶר 36, אותו אזור ים:
והמגמה התהפכה מאז: הפער ביניהם, שגדל משלושים ושבעה מיילים לארבעים בשלושת הימים החלשים, ירד מאז בחזרה לעשרים וארבעה — כמעט בדיוק לנקודת ההתחלה. גם מול אנדריאה לודולו, רַסְלֶר 36 נוסף, פינסקי היה מהיר יותר ב־14 בספטמבר (83 מול 80). כלומר את הפער שנפתח בימים החלשים היא לא הפסידה לסירות שסביבה לצמיתות — היא הפסידה אותו למזג אוויר, וברוח חזקה היא מקבלת אותו בחזרה. זו בדיוק ההבחנה שחשובה: אין כאן בעיית קצב מבנית, יש כאן סירה כבדה שסובלת ברוח קלה ומשתווה ברוח חזקה.
כדי לחזות לאן הוא יגיע צריך מודל: כמה מהר הסירה הזאת נוסעת בכל עוצמת רוח ובכל זווית. הוא בנוי מהנתונים שלה עצמה — כל מקטע בין נקודות ציון, מוצלב מול הרוח ששררה שם באותה שעה.
וכאן צריך לומר משהו לא נוח על מספר שפרסמתי כאן קודם. המהדורה הקודמת דיברה על "134 מקטעים". בכיול הזה יש 87, והירידה הזאת אינה איבוד נתונים — היא כלל ספירה שונה. הכלל שאני מגדיר מעכשיו, כדי שיהיה אפשר להשוות בין מהדורות: כל זוג נקודות ציון עוקבות מרגע הזינוק, שהמרווח ביניהן בין 45 דקות לחמש שעות. לפי הכלל הזה יש היום 87 מקטעים, והמספר יגדל בכשישה ליממה — כי המשדר עבר לדווח כל ארבע שעות, ולכן קצב צבירת הנתונים ירד פי ארבעה מאז השבוע הראשון. זה אומר שהמודל הזה ישתפר לאט מאוד מכאן.
התוצאה, על 87 המקטעים, כמהירות חזויה ברוח של חמישה־עשר קשר:
| זווית לרוח | שם | מהירות ב־15 קשר | מקטעים |
|---|---|---|---|
| <60° | קרוב־רוח | 4.2 | 30 |
| 60–85° | קרוב מלא | 5.1 | 19 |
| 85–115° | בטן־רוח | 5.9 | 3 |
| 115–145° | בטן־רוח רחבה | 4.9 | 12 |
| 145–168° | גבית | 5.5 | 8 |
| >168° | גבית מלאה | 5.4 | 15 |
ואני מסמן כאן במפורש שתי שורות שאסור להאמין להן. הראשונה היא בטן־רוח, עם שלושה מקטעים בלבד — זה לא מדגם, זה אנקדוטה, והסימון החיוור בטבלה נועד לזכור את זה. השנייה מטרידה יותר: "בטן־רוח רחבה" יצאה איטית יותר מ"גבית", וזה הפוך מכל היגיון פיזיקלי. שתי השורות האלה נשענות על 12 ו־8 מקטעים, כלומר ההפרש ביניהן נמצא לגמרי בתוך הרעש. המסקנה הכנה: המודל הזה יודע לומר מה קורה כשהרוח מתחזקת, והוא עדיין לא יודע לדרג זוויות.
ארבע מהדורות, ארבעה מספרי שגיאה: 0.7 (שגוי, מבאג), 1.4, 0.93, ועכשיו 0.97 קשר. ההתייצבות סביב קשר אחד היא כנראה התקרה האמיתית של שיטה כזאת, כי היא כוללת בתוכה גם את שגיאת מודל הרוח עצמו.
המסקנה המעשית לא השתנתה, והיא חשובה דווקא עכשיו: ברוח חזקה אפשר לחזות סירה, ברוח חלשה אי אפשר. שגיאה של 1.32 קשר ברוח מתחת לשמונה קשר היא בערך שליש מהמהירות הצפויה — וזה מה שהכשיל את התחזית שלי ל־14 בספטמבר, ובדיוק הסיבה שביטלתי הפעם את "תיקון ההטיה" שהכרזתי עליו במהדורה הקודמת. לעומת זאת התחזית לימים הקרובים, שכולם ברוח של 13 עד 20 קשר, נמצאת בתחום שבו השגיאה היא 0.76 קשר — כלומר התחזית הזאת אמינה יותר מכל מה שכתבתי כאן בשבוע האחרון.
הערה, לא כיול מלא: הטבלה למעלה לא חושבה מחדש על כל המקטעים במחזור הזה — זה חישוב יקר שדורש ניתוח נפרד. אבל בדקתי ספציפית את שבעת המקטעים האחרונים, כל התקופה שבין המהדורה הקודמת לעכשיו: כולם גבית כמעט מלאה (166–177 מעלות), והמהירות בפועל (6.5–6.7 קשר ברוח 17–21 קשר) הייתה גבוהה בעקביות ב־1.2 עד 1.6 קשר ממה שהטבלה למעלה הייתה חוזה. זה סימן לכך שהמקדם המוביל של המודל (6.4 קשר) נמוך מדי לתנאי גבית חזקה, וכנראה ידרוש עדכון כלפי מעלה בכיול המלא הבא — אבל על שבעה מקטעים בלבד זו אינדיקציה, לא מסקנה.
העמודה היא יעילות ניווט: כמה מכל מייל שהסירה עברה במים הפך להתקדמות אמיתית לכיוון הסיום, על 24 השעות שהסתיימו בנקודת הציון האחרונה. עמודות הקשר והכיוון הן המדידה הרגעית האחרונה, לא ממוצע — ואצל ארבע הסירות שליד לנזרוטה (גִיוּ, בֶּשְׂקַרְדֶש, מסיקומר, פינסקי) הן נמוכות במיוחד כרגע, כי כולן באמצע תמרון סביב האי או בצל הרוח שלו.
| # | מפליג | לסיום | 24ש׳ נטו | יעילות 24ש׳ | קשר | כיוון |
|---|---|---|---|---|---|---|
| 1 | דמיאן גִיוּ | 24,217 | 122 | 98% | 4.9 | 212° |
| 2 | פאט לולס | 24,272 | 120 | 94% | 7.5 | 217° |
| 3 | אנדריאה לודולו | 24,449 | 60 | 105% | 6.1 | 202° |
| 4 | ארטן בֶּשְׂקַרְדֶש | 24,465 | 122 | 106% | 4.2 | 155° |
| 5 | אטיין מסיקומר | 24,468 | 135 | 104% | 2.8 | 246° |
| 6 | דניאל פינסקי | 24,470 | 135 | 103% | 3.6 | 87° |
| 7 | גווידו קנטיני | 24,471 | 151 | 106% | 6.8 | 183° |
| 8 | לואי קֶרְדֶלְיֶה | 24,502 | 129 | 99% | 6.3 | 171° |
| 9 | גאי דה־בור | 24,527 | 106 | 89% | 6.2 | 225° |
| 10 | הנרי ווטון | 24,552 | 143 | 99% | 6.2 | 191° |
| 11 | מארה קווסת׳ | 24,579 | 125 | 98% | 5.8 | 181° |
| 12 | איסה רוסלי | 24,623 | 109 | 88% | 5.2 | 177° |
| 13 | גונאר כריסטנסן | 24,663 | 112 | 98% | 5.8 | 205° |
| 14 | מאט וודסייד | 24,692 | 114 | 97% | 6.0 | 184° |
| 15 | פר נימן | 24,914 | 115 | 93% | 6.1 | 208° |
| 16 | סלים יאלצ׳ין | 24,956 | 102 | 94% | 5.0 | 177° |
למה יש כאן מספרים שמגיעים מעל 100%, וזו לא שגיאה. שתי סיבות, ושתיהן פועלות על כל הסירות באותו כיוון. הראשונה: המעקב מדווח כל ארבע שעות, ולכן "המרחק במים" מחושב כקו ישר בין נקודות — כל תמרון בין שתי נקודות נעלם, והמרחק האמיתי גדול יותר. השנייה: המרחק לסיום נמדד לאורך המסלול הרשמי, וסירה שמעגלת פינה "חותכת" אותה ומרוויחה בגיאומטריה. קראו את המספר כדירוג בין הסירות, לא כשיעור מוחלט — העיוות זהה לכולן.
שלוש קריאות מהטבלה. הראשונה: גִיוּ ולולס כבר לא בטבלה הזאת באמת — הם עברו את השער בלנזרוטה ומפליגים הרחק דרומה, ועדיין ביעילות גבוהה (98% ו־94%). השנייה, החריגה של המחזור: אנדריאה לודולו עשה רק 60 מייל נטו ב־24 השעות האחרונות — הכי חלש בצי, פי שניים וחצי פחות ממי שמסביבו — ובכל זאת ביעילות של 105%. שילוב כזה (מעט מייל, יעילות גבוהה) אומר רוח חלשה מאוד לאורך קו ישר, לא זיגזוג וגם לא תקלה. והשלישית: סלים יאלצ׳ין, לא פר נימן, הוא כרגע אחרון בצי — 486 מייל מאחורי פינסקי, אחרי שנימן עקף אותו בשבוע האחרון.
בגולדן גלוב אין GPS, אין מפות אלקטרוניות, אין מחשב. סקסטנט, כרונומטר, לוחות אלמנך, מצפן, לוג מכני ומפות נייר. מכשיר המעקב שאנחנו קוראים ממנו את כל הנתונים כאן אטום ומוסתר מהמפליג עצמו — הוא משדר החוצה ולא פנימה. כלומר: כל מה שראינו למעלה, פינסקי מנווט בלעדיו.
אפשר למדוד כמה הוא רחוק מהדרך הקצרה ביותר. המדד הוא המרחק שלו מהקו הישיר בין נקודת הזינוק לשער בלנזרוטה — קו גיאומטרי, לא המסלול הרשמי. מה שמעניין הוא לא הגודל אלא הכיוון:
| מועד | מיקום | סטייה מהקו |
|---|---|---|
| 10.9 20:00 | 43.39N 9.07W | 180 מייל — השיא |
| 12.9 04:00 | 41.10N 10.26W | 167 מייל |
| 13.9 08:00 | 39.22N 11.68W | 178 מייל — חזר לעלות |
| 14.9 08:00 | 37.89N 12.30W | 170 מייל |
| 15.9 08:00 | 36.05N 12.73W | 143 מייל — קפיצה אמיתית |
| 16.9 16:00 | 32.66N 13.60W | 99 מייל — ירידה נוספת |
| 18.9 05:00 | 28.85N 13.82W | 15.5 מייל — כמעט אפס |
שימו לב: הירידה החדה ל־15.5 מייל היא בעיקר גיאומטריה, לא ניווט מושלם פתאומי — ככל שמתקרבים לנקודת הסיום של הקו (השער עצמו), כל מיקום סביר מתכנס אליו. המדד הזה הופך פחות משמעותי ככל שהוא מתקרב לשער, ויתחדש כשיוגדר קו ישר חדש לשלב הבא.
שימו לב למה שקרה כאן, כי זה מתקן משהו שכתבתי לפני שתי מהדורות. אז תיארתי ירידה יציבה ואיטית — 180, 173, 167 — והערכתי שבקצב הזה סגירת הפער תיקח שבועיים. בפועל המספר עלה בחזרה ל־178 ואז ירד ב־27 מייל ביממה אחת, ומאז עוד 44 מייל — מ־143 ל־99 בשלושים ושתיים השעות האחרונות. כלומר הירידה הזאת לא ליניארית בכלל: היא נקבעת לא מכיוון ההגה אלא מהיחס בין הכיוון שבו הוא נע לכיוון של הקו עצמו, והקו הזה מתעקל ככל שמתקרבים ליעד. ככל שהוא יורד דרומה, כל מייל דרומה סוגר יותר סטייה — וזה בדיוק מה שממשיך לקרות.
והמבחן האמיתי הראשון לסקסטנט שלו כבר כאן. לנזרוטה היא אי בגובה 670 מטר, ושער הצילום נמצא במרינה רוביקון בקצה הדרומי שלו. הוא הגיע ל־0.66 מייל מהחוף הדרומי של האי בלי לראות יבשה ולו פעם אחת מאז כף פיניסטרה — שמונה ימים על סקסטנט וחשבון ניווט בלבד, ופגע ביעד בטווח של פחות ממייל. זו לא הצלחה חסרת סיכון: שגיאה של מעלה אחת בקו האורך בקו הרוחב של לנזרוטה היא כחמישים ושניים מייל, מספיק כדי לפספס אי לגמרי — והפעם היא לא קרתה.
מה שהיה כאן קודם: ארבע מהדורות של הרצות מקבילות שקבעו איזה קו אורך לבחור בדרך ללנזרוטה — התכווצו עד שלא נשארה בחירה, כי הוא פשוט הגיע. ההמלצה האחרונה (12.7°W) הייתה כמעט בדיוק הקו שבו הוא באמת שט. ההכרעה הזו נסגרת כאן; מה שמעניין מכאן הוא ההחלטה הבאה — לא איך להגיע ללנזרוטה, אלא לאן לצאת ממנה.
אחרי המעקף, המסלול יורד לאורך החוף האפריקאי לכיוון רצועת הסחר הצפון־מזרחית. השאלה: להיצמד לחוף (רוח פחות אמינה, אבל פחות מייל) או לצאת רחוק ממנו (רוח חזקה וקבועה יותר, אבל מייל נוסף)? הרצתי שלושה נתיבים מקבילים — 16.5°W (חופי), 19.5°W (אמצע), 23°W (רחוק) — מ־27°N ועד 18°N, על תחזית open-meteo לארבעה הימים הבאים ועל מודל המהירות המכויל, בהנחת כיוון קבוע 180° (דרומה) בכל נתיב.
| נתיב | מהירות ממוצעת | מרחק ב־96 שעות | מול הרחוק ביותר |
|---|---|---|---|
| 16.5°W — צמוד לחוף | 5.2 | 497 | -86 מייל |
| 19.5°W — אמצע | 5.7 | 550 | -33 מייל |
| 23.0°W — רחוק מהחוף | 6.1 | 583 | — |
הנתיב הרחוק (23°W) יוצא מהיר ב־0.9 קשר בממוצע מהנתיב הצמוד לחוף, פער של כ־86 מייל על פני ארבעה ימים — לא זניח. הסיבה הסבירה: קרבה לחוף האפריקאי יוצרת צל רוח וגריאנטים לא יציבים, בעוד שרחוק ממנו הרוח הסוחרית יציבה וחזקה יותר.
אבל שימו לב למגבלות: ההרצה הזאת מניחה כיוון קבוע של 180 מעלות בכל הנתיבים ולא לוקחת בחשבון תמרון אמיתי, שינוי כיוון עם התקדמות, או את המעקף עצמו סביב לנזרוטה שעוד לא הסתיים. היא גם מבוססת על שלוש דגימות זמן בלבד לכל נתיב, לא הרצה רציפה. קחו את זה כאינדיקציה לכיוון הכללי — "כדאי לצאת מהחוף" — לא כתחזית מרחק מדויקת.
זו התחזית מטבלת מזג האוויר העדכנית, במקום שבו הוא נמצא ובמקום שבו הוא צפוי להיות. היא מכסה את 24 השעות הבאות מנקודת הציון האחרונה — עד 19.9 05:00 UTC.
מ־05:00 ועד הצהריים הרוח ממשיכה לרדת בעדינות — 10.2 עד 9.2 קשר, משבים 17.5 עד 19. זו בדיוק הרוח החלשה שמאפשרת תמרון חופי בטוח יחסית סביב קצה לנזרוטה, אבל גם זו שמאיטה את כל ארבע הסירות שבטווח ראייה זו מזו לאותה מהירות בערך.
מתשע בבוקר ועד הערב הרוח מתחזקת קצת — 12.5 עד 13.7 קשר, משבים עד 26.6, מכיוון שמתייצב סביב 0–9 מעלות. אם המעקף סביב האי יסתיים עד אז, זו הרוח שתדחוף את מי מהארבע שיוצא ראשון הלאה דרומה.
מחצות ועד הבוקר של ה־19.9 הרוח נחלשת שוב, בהדרגה, מ־10.8 ל־6.1 קשר. הגלים, לעומת זאת, כמעט לא זזים — 1.4 עד 1.5 מטר לכל אורך התקופה — סימן לים ששכח כבר את הרוח החזקה של לפני יומיים.
במהדורה הקודמת סימנתי פער בין המודל שלי לבין אזהרת הדיווח הרשמי של יום 8 (עד 28 קשר). הפעם יש תשובה: המודל במיקומו בפועל של פינסקי הגיע למשב של 29.2 קשר ב־17.9 17:00 — מעל התחזית הרשמית. האזהרה התממשה, בפער יומיים מהצפוי.
מה שבאמת חדש: הרוח הבאה כבר לא תיבחן בקצב שיט פתוח, אלא בתמרון סביב יבשה — צל רוח לא אחיד, אפשרות לתנודות פתאומיות בכיוון, וארבע סירות שצריכות לשתף את אותו פינת ים בדיוק. זה סוג אחר לגמרי של אתגר ממה שהיה כאן בשבועיים האחרונים.
אחרי ירידה תלולה מ־339 ל־256, הפער עצר: 256, 266, 252, 253 — תנודה של פחות מ־15 מייל על פני יממה וחצי. גִיוּ כבר עבר את השער ומהיר; פינסקי עוד לא. השאלה למהדורה הבאה: האם ברגע שגם פינסקי יעבור את המעקף וישוב למהירות פתוחה, הפער יתחדש לירידה, או שזו רמה חדשה ויציבה.
מסיקומר ופינסקי החליפו ביניהם את המקום החמישי פעמיים מאז המהדורה הקודמת, בפער שלא עבר 2.2 מייל בשום שלב. עם קנטיני ובֶּשְׂקַרְדֶש גם הם בטווח קצר, זו כבר לא תחרות בין שניים אלא בין ארבעה. השאלה: מי מהארבעה יוצא ראשון מהצל של לנזרוטה.
לנזרוטה גבוהה מספיק (670 מטר) כדי ליצור צל רוח לא צפוי. הפנייה החדה מ־188 ל־87 מעלות שכבר קרתה היא סימן ראשון. השאלה למהדורה הבאה: כמה זמן ייקח המעקף בפועל, וכמה מהמרחק בין ארבע הסירות ייקבע דווקא כאן, לא באוקיינוס הפתוח.
שתי ההצלבות בוצעו הפעם, ושתיהן עברו בקלות. מול לוח המובילים החי, על כל שש־עשרה הסירות: שגיאת המרחק לסיום 0 מייל, והדירוג זהה בכל השורות. מול הדיווח היומי הרשמי (יום 10, שהתברר הפעם כטקסט מלא): שש־עשרה מתוך שש־עשרה סירות בהפרש מקסימלי של חצי מייל. פרטים בפרק ההצלבה.
שלוש הערות על המספרים עצמם. ראשונה: "הפליג 1,375 מייל" הוא אומדן תחתון — המשדר מדווח כל ארבע שעות (ולעיתים תדיר יותר קרוב ליבשה), וכל תמרון בין שתי נקודות נעלם מהחישוב. שנייה: המרחק לסיום נמדד לאורך המסלול הרשמי ולא בקו אווירי, ולכן הוא יורד גם כשהסירה לא נעה ישר אל היעד. שלישית: כל שש־עשרה הסירות מסומנות RACING בלוח הרשמי — אין נשירות עד כה.
מאז המהדורה הקודמת התפרסמו שני דיווחים נוספים. יום 11 (17 בספטמבר) יצא שוב כווידאו בלבד — "So Far, So Good! Day 11 — 301 to Go?" — בלי כתבה מלווה, ולא היה עליו טקסט להצליב מולו. אבל יום 10 (16 בספטמבר), שבמהדורה הקודמת יצא כווידאו שאלות־ותשובות בלי טקסט, התברר הפעם ככתבה מלאה עם מספר לכל אחת משש־עשרה הסירות — הצלבה מלאה לראשונה מזה כמה מהדורות.
השעה שמתאימה לדיווח היא שוב 08:00 UTC. חישבתי את מרחק היממה של כל סירה בכל שעה זוגית של ה־16 בספטמבר ובדקתי איזו שעה ממזערת את השגיאה על פני כל הצי. התשובה חדה: 08:00, עם שגיאה ממוצעת של 0.2 מייל בלבד על כל שש־עשרה הסירות — השגיאה הנמוכה ביותר שיצא לי למדוד עד כה. זו אותה שעה שהתאימה לדיווחי הימים הקודמים, כלומר הכלל יציב.
| מפליג | הדיווח הרשמי | החישוב שלי | הפרש |
|---|---|---|---|
| גווידו קנטיני | 163 | 163.0 | 0 |
| הנרי ווטון | 162 | 162.4 | +0.4 |
| לואי קֶרְדֶלְיֶה | 155 | 155.1 | +0.1 |
| גאי דה־בור | 154 | 154.2 | +0.2 |
| איסה רוסלי | 154 | 154.1 | +0.1 |
| דניאל פינסקי | 154 | 154.4 | +0.4 |
| פר נימן | 150 | 150.5 | +0.5 |
| הלגה קווסת׳ | 150 | 150.0 | 0 |
| מאט וודסייד | 149 | 148.6 | -0.4 |
| אטיין מסיקומר | 142 | 142.3 | +0.3 |
| ארטן בֶּשְׂקַרְדֶש | 136 | 136.0 | 0 |
| גונאר כריסטנסן | 136 | 135.5 | -0.5 |
| אנדריאה לודולו | 133 | 133.2 | +0.2 |
| סלים יאלצ׳ין | 119 | 119.0 | 0 |
| פאט לולס | 119 | 119.4 | +0.4 |
| דמיאן גִיוּ | 116 | 116.0 | 0 |
הפעם אין חריגה אחת לדווח עליה — גם פר נימן, שבדיווחים קודמים נתן הפרשים בגלל הפסקת שידור, יצא הפעם מדויק לחצי מייל. ההצלבה הזו, יחד עם ההתאמה המדויקת ללוח המובילים החי (ראו פרק נקודת הציון), נותנת ביטחון גבוה שהפענוח של הבינארי עדיין נכון על פני כל הצי, לא רק על פינסקי.
יום 6 (12.9): פינסקי עם 145 מייל — בדיוק המספר שפרסמתי כאן במהדורה הקודמת. הדיווח מציין שהמסלול שלו "קרוב יותר לחוף ומביא לו רוחות קלות יותר מאלה שנהנות מהן הסירות שהרחיקו מערבה", וחוזה שהפער של הקבוצה האמצעית יגדל לכ־240 מייל.
יום 7 (13.9): פינסקי 102 מייל ב־4.3 קשר, והוא כבר "ממקם את עצמו רחוק יותר מהחוף" — כלומר עשה בדיוק את מה שהדיווח הקודם אמר שהוא לא עושה. הדיווח מזהיר על רוח שתיפול ל־2.5–3 קשר, ומזכיר שמארה קווסת׳ עשתה 143 מייל, מהטובים בצי.
יום 8 (14.9): הדיווח החשוב ביותר לימים הקרובים. הוא אומר שהרודפים ימצאו רוח חזקה יותר כבר הלילה, 6–7 קשר, בזמן שהמובילים יישארו על 4–5 — וזה בדיוק מה שקרה, ובעוצמה גדולה יותר. הוא גם מזהיר שעד ה־16 בספטמבר חלקים מהצי עשויים לפגוש 28 קשר עם משבים של 35 וגלים של 2.5–3 מטר. אין דיווח על שום נזק בצי בשלושת הדיווחים האלה.
יומן שלא בודק את עצמו הוא רק אוסף של דעות. המהדורה הקודמת (16.9, 16:00 UTC) התחייבה על שלוש אמירות שאפשר לבדוק עכשיו, ועוד אחת שנשארה פתוחה. התוצאה הפעם מעורבת — וזה בסדר, זה בדיוק למה יש כאן פרק כזה.
לא קרה. ב־17.9 16:00 הפער עמד על 266 מייל — גבוה יותר מהמהדורה הקודמת (256), לא נמוך מ־230. הטעות: הנחתי שקצב הסגירה של 47 מייל בשלושים ושתיים שעות ימשיך, אבל גִיוּ עצמו האיץ (98% יעילות, קרוב לתקרת הסירה שלו) בדיוק כשפינסקי התחיל להתקרב ליבשה ולאבד רוח. נכון לעכשיו הפער חזר ל־253 — כמעט בדיוק איפה שהיה במהדורה הקודמת. שתי מהדורות של "עומד במקום", לא מגמה.
החזיקה, ובגדול: ב־17.9 16:00 בדיוק פינסקי עקף את מסיקומר — הפער התהפך ל־1 מייל לטובתו, ונשאר כך עד 1.7 מייל בשיא בחצות. אבל הסיפור לא נגמר שם: עד 18.9 06:00 מסיקומר עקף בחזרה, והפער חזר לטובתו, 2.2 מייל נכון לעכשיו. כלומר המקום החמישי החליף ידיים פעמיים בתוך פחות מיממה — בדיוק מה שקורה כששני מפליגים באותה מערכת רוח נמצאים במרחק כזה זה מזה.
הגיע ליבשה עצמה כבר ב־05:00 הבוקר — מוקדם אפילו מתחילת הטווח שחזיתי. חשוב להבחין: זו הגעה לחוף הדרומי של האי (0.66 מייל מפְּלַאיָה בְּלַנְקָה), לא לשער הצילום עצמו במרינה רוביקון, שנמצא עוד 17 מייל מזרחה סביב קצה האי — זה עוד לא קרה. אבל התחזית על העיתוי הכללי הייתה נכונה, ואף שמרנית מדי.
כן, כמעט בדיוק: המודל במיקומו הגיע למשב של 29.2 קשר ב־17.9 17:00 — מעל תחזית המארגנים של 28. אזהרת הדיווח הרשמי של יום 8 התממשה, בפער יומיים מהצפוי.
שלוש אמירות שאפשר לבדוק במהדורה הבאה, בלי מילות מילוט:
הלקח מהתחזית שנכשלה הפעם: כשגם המוביל וגם פינסקי כבר קרובים לתקרת המהירות של סירותיהם, פערים בין קברניטים נוטים להתייצב, לא להמשיך במגמה הקודמת. אני לוקח את זה בחשבון בשלוש התחזיות למעלה.